פילאטיס מכשירים VS מזרן
שיטת פילאטיס נקראת כך על שמו של ממציא תפיסת העולם ג’ו פילאטיס (1880–1967). תפיסת עולם זו רואה את כל חלקי הגוף, מרכיביו ופעולותיו קשורים זה לזה, ובהיותה כזאת היא “הוליסטית” (“כולית”, whole). כהשלכה מאותה הוליסטיות יש לראות את כל האפשרויות של תרגול השיטה הנובעת מתפיסת העולם כחשובות. כלומר גם פילאטיס מכשירים וגם פילאטיס מזרון (או “רצפה”) חשובים באותה מידה, ויש לקיימם תדיר צד בצד.
במהלך השנים שבהן התפתחה השיטה נוצרו זרמים רבים. אחדים מהזרמים דוגלים בחלוקה מאוד ברורה של עבודת המזרון (או ה”רצפה”) כנגד עבודת המכשירים.
ההפרדה בין שני סוגי עבודה אלו נוצרה בעיקר ע”י מוסדות התעמלות גדולים שרצו להוסיף את המילה “פילאטיס” לפרסומיהם כדי למשוך לקוחות, אך מצד שני לא רצו להשקיע כסף בקניית האיבזור היקר. לכן הם הקצינו את השימוש במונח “פילאטיס מזרון” והפכו אותו לעומד בפני עצמו, תוך שכנוע הקהל שדי בכך.
אט אט המונחים פילאטיס מזרון ופילאטיס מכשירים צברו תאוצה בכיוונים מנוגדים זה מזה, והיום יש אף מי שיטענו שמספיק לעשות פילאטיס מזרון וכאלה שיטענו שמספיק לעשות פילאטיס מכשירים.
אספקט אחר של ההוליסטיות של שיטת פילאטיס אפשר למצוא בסקאלה הרחבה והמפורטת ביותר של רמות התנגדויות והעומסים שבהם משתמשים בפילאטיס. יש שצריך להעזר, ויש שצריך לאתגר. יש שצריך ליצור את העזרה ו/או האתגר באופן עצמאי, ללא איבזור חיצוני, ויש שצריך לנוע ללא עזרה ו/או ללא אתגר.
מכשירי פילאטיס הינם ורסטיליים. אינם מיועדים למטרה אחת. וכיד הדמיון והיצירה הטובים – אפשר להפוך בהם ולהפוך בהם בלי סוף, ולמצוא תדיר דרכים חדשות להשתמש בהם ולעזור לתרגול ו/או לאתגר אותו. על חלק ממכשירי הפילאטיס אפשר לבצע עבודת מזרון, כלומר ללא שום איתגור חיצוני, זולת לגרביטציה, פשוט תוך כדי שימוש במזרון שמהווה את מצע השכיבה באותם מכשירים.
תנועת המכשירים בפילאטיס נעשית כנגד קפיצים, שמהווים בעצם העתקה של אופן התנועה שנגרמת ע”י השרירים. השרירים פועלים כמו קפיץ. שריר מתוח שואף להרפיה, וכמו כן שריר מכווץ. בתנועה עם מכשירי פילאטיס, יש, לכן, לשרירים פרטנר שדומה להם באלסטיות, בתגובותיו ובאופן פעולתו.
המכשירים בפילאטיס אינם ממקמים. כדי להתמקם על מכשיר פילאטיס יש לייצב את הגוף באופן עצמאי. המכשירים לא בנויים כמו המכשירים בחדר כושר שבאופן סכמטי וסטטיסטי יוצרים מסגרת שבה הגוף צריך להתמקם, ואין אפשרויות שינוי. בפילאטיס בני אדם אינם נתונים סטטיסטיים (ראה הכתבה “אם אפשר להתכתב עם באך, אפשר גם להתכתב עם פילאטיס”), וכל אדם ימצא את היציבה הנכונה שלו על המכשירים, ועליה הוא אמור לשמור במהלך התרגול. התוצאה מכך היא חיזוק היציבה הנכונה תוך איתגור שמקשה את שמירת היציבה הזאת, מה שיגרום לכך שבמצבים יומיומיים היציבה תישמר בקלות רבה יותר. גם כשמשתמשים במכשירים לתמיכה – המטרה (הדמיונית המודרכת לפחות) היא להצליח לבצע את אותה משימה ללא המכשיר בעתיד – היינו ולענייננו – מזרון.
כך שהתרגול האמיתי והאפקטיבי ביותר הוא תרגול משולב – מזרון ומכשירים ואביזרים.
אפשר להפריד, ולתרגל בשעור אחד רק מכשירים או רק מזרון או רק אביזר מסויים. אך בראיה רחוקת טווח, יש להתאמן תדיר בכל הדרכים. בכל מקרה, גם במהלך שעור צריך להיות רגישים לצרכים האינדיווידואליים, ולהיות פתוחים למעברים בין המכשירים למזרון ולאביזרים.
לצורך ענייננו אפשר להגיד שגם המזרון הוא בעצם מכשיר – כמו הגרביטציה, כמו הקירות, כמו האויר. ומי יתנגד לאמירה שהגוף עצמו הוא המכשיר ב-ה”א הידיעה?